בספרו הראשון לילדים חוזר איתן דרור־פריאר לעולמות אבודים, וביניהם עולם הקרקס ששואב אליו, במלוא מובן המלה, ילד יתום. השפה והאגדה מעניקות לסיפור את קסמו

הארץ, 28/11/2019

עופרה רודנר

"הקסם היפה בעולם, או לאן מומו נעלם" הוא ספר הילדים הראשון של איתן דרור־פריאר (שזכה ב–2016 בפרס ספיר לספר ביכורים, על ספרו הנהדר "האצבעות על הגבעה"). זהו סיפור התבגרות יפה על שני חברים — קובי, המספר, שבא מבית נורמלי ומגונן, ומומו, ילד משוטט, יתום מאם. חייהם של השניים משתנים כשלכפר מגיע קרקס נודד: קובי מיטלטל בין בעתה למשיכה, ואילו מומו נשאב אל הקרקס ונבלע בתוכו, לא רק במובן המטפורי.

שמותיהם של הגיבורים אמנם מסגירים את ישראליותם, ובאיורים (של אסיה אייזנשטיין) קל למצוא סימנים מקומיים מוכרים, אבל מעבר לכך, העלילה והגיבורים אינם כבולים לזמן או למקום. אפשר להגיד שהסיפור מתרחש בהצטלבות של עולמות נעלמים ואלמוניים: העידן שלפני הטלוויזיה, המרחבים הפתוחים, הכפר והישראליות שהיתה פעם, אם היתה כזאת בכלל (אוניברסלית וא־פוליטית). אל תוך ההוויה הזאת נוחת הקרקס — גם הוא עולם נעלם, חצי בדיוני; ולבסוף, לתוך הקרקס הזה נעלם־נחטף מומו. יופיו של הסיפור נמצא בין היתר באותה תנועה מעגלית אגדתית, של עולמות ודמויות נוכחים־נעדרים, הנבלעים זה בתוך זה.

מה שכן קושר את הסיפור למקום, הוא השפה: העברית של דרור־פריאר יחידה במינה ועם זאת מאוד ישראלית ומוכרת עד כדי אינטימיות. נדמה שהיא צמחה באופן אורגני מתוך הנוף המקומי. היא רזה וחסכנית (כמו הגבעה של קובי ומומו בקיץ), טבעית לגמרי, מלאה רגישות מוזיקלית והומור.

בתום קריאת ספרו הקודם של איתן דרור-פריאר, אצבעות על הגבעה, תהיתי מה סוד קסמו. הפעם כבר לא נדרשה שום שאלה. אותו קסם מופיע גם כאן, בספרו החדש של פריאר, והוא עוד גבר והתעצם.

אתר דףדף, 02/09/2019

נירה לוין

הסיפור, אף שהוא מתרחש בנוף ישראלי ואף שלגיבוריו שמות עבריים, מנותק מהקשר של זמן ומקום. המקום הוא 'כפר', קובי ומומו הם 'ילדי הכפר' והזמן הוא 'שבועיים לאחר שנשרו פרחי הפרג האדומים והשדות הרחבים נצבעו חום וזהב'. בואו של הקרקס הוא אירוע יוצא דופן, המביא לכפר מראות בלתי רגילים ממקומות רחוקים. השמות הלא-עבריים הקשורים בו – אלפונסינה (הקוסמת) ובובקט (קוף הקרוי בשמו האנגלי של שוּנָר מצוי) משרתים את ההזרה ומוסיפים לביקור הקרקס בכפר נופך פלאי, דרמטי ופנטסטי המרחיק אותו משגרת החיים השלווה של התושבים.

הסיפור מעמיד זה מול זה שני ילדים שחייהם שונים מאוד: קובי חי במשפחה נורמטיבית, חמה ומגוננת מאוד, המנהלת אורח חיים סדוּר ומנומק. להשקפתה של אמו של קובי המצטיירת כמי שמנהלת את הבית, ילדים מקשיבים להוריהם, חוזרים הביתה בזמן למקלחת ולארוחה, חוששים מהלא מוכר ומתרחקים מסכנות, נענים לכללים ומצופים לשמוח שמזלם שיחק להם. חייו של מומו הארוך אחרים; אין לו אמא, ואביו אינו מצר את צעדיו. חופשי לנפשו הוא מבלה שעות מחוץ לבית ורשאי לעשות ככל העולה על רוחו. הוא סקרן, מלא חיים וטוב מזג, נועז ואינו חושש להסתכן, ויחד עם זאת הוא רגיש מאוד, מתעצב ומתמלא חמלה למראה בעלי החיים של הקרקס הכלואים מאחורי סורגים.